SOURCE Israel – Blog

SOURCE Israel Blog

שמורת מאונט קוק בניו זילנד

מאת: עמרי מאיר

10 דברים שממש לא כדאי לך להגיד לחברה שלך שעולה בטרק לפנייך, בעיקר לא כשהיא מחזיקה מקל הליכה ואתה לא, בסדר עולה:

  1. זה שתתלונני לא יעשה את זה קל יותר.
  2. פעם הבאה שאני אומר לך להתאמן בבית תקשיבי לי.
  3. טוב לפחות ככה אולי תרזי קצת סוף סוף.
  4. התחת שלך ניראה דיי שמן מפה.
  5. את יודעת זה שעוצרים עושה את זה רק ארוך יותר.
  6. כל הפואנטה של השלוקר זה לשתות תוך כדי הליכה.
  7. אל תדאגי אם תקיאי את רק תרגישי יותר טוב.
  8. פעם הבאה אל תדחפי כל כך הרבה אוכל לפני הטרק.
  9. מאמי אפשר לעקוף אותך?
  10. אם את מתעלפת אני יכול את המקל שלך?

 

אז, טוב, קצת רקע? קצת ממש?
הפסגה הכי גבוהה בניו זילנד, 3700 ומשהו מטר אם להיות קצת (ממש קצת) יותר מדוייק.
איך כל הסיפור שלנו התחיל?
ככה. יש איזה בחור ניו זילנדי, או יותר נכון להגיד, היה בחור ניו זילנדי עד שנת 2008 בשם אד הילארי. אד הילארי היה האדם הראשון אי פעם (ביחד עם הפורטר שלו) שהגיע לפסגת האוורסט. זה היה ב1953. איך הוא קשור למאונט קוק? טוב הוא היה חייב להתכונן איכשהו לאוורסט לא? ב 1947 הבחור טיפס את מאונט קוק. איך כל זה קשור אליי? טוב ב2013 (או לפני שבוע) ראיתי סרט על אד הילארי שרץ פה בקולנוע בשם ״ביונד דה אג׳״ (מעבר לקצה). אז כמו ישראלי טוב ומטייל חלשלוש ומתחיל החלטתי שאני נוסע למאונט קוק ומטפס אותו!
שזה יפה. באמת שזה יפה. רק שברזומה שלי יש חצי מהרוטברן ועוד כמה טיפוסים יומיים כאלה ואחרים. בלי שום ניסיון טיפוס אמיתי.
אבל החלטתי. אז יאללה נוסעים.

שלוש שעות נסיעה מוואנקה למאונט קוק וחציית אגמי תכלת (בגלל הקרחונים שנמסים לשם, איכשהו) מדהימים. פתאום הדרך נפתחת ולמולך נמצאת שמורת מאונט קוק האמתנית. אני בעצם רואה פה רכס לבן כמעט לגמרי כשאיפשהו באמצע יוצאת איזה פסגה אחת שמסתכלת על כולם מלמעלה ורק מחייכת אלייך בקטע של ״ניראה אותך יא אפס״. יש שם גם ענן אחד, דיי גדול, בכל התמונה הזאת. אבל בשלב הזה הענן בכלל לא מדאיג אותי.

אז הגענו לדו״ק (סוג של החברה להגנת הטבע. הם אחראים פה על כל הטרקים בין היתר). בדו״ק אומרים לנו שלטפס אנחנו בטוח לא יכולים, אבל יש טרק יומיים שמגיע לבקתה שנקראת מיולר האט. 1800 מטר. מבטיחים לי שלג. זאת לא הפסגה אבל אם יש שלג אני שמח. רק מה. יש קץ׳.
מזג האוויר, כמו בניו זילנד, משתנה בחמש דקות לצד הקיצוני ביותר. הם אומרים שנכנסת סערה ואני לא ממש מאמין כי בחוץ שמש וחם בלי שום רמז לגשם חוץ מהענן שהוזכר למעלה. חן ואני מחליטים ללכת להכין צהריים באתר קמפינג הקרוב (ממש למרגלות ההר) ולהחליט מה עושים.
תוך כדי שאנחנו מכנים ארוחת צהריים מתחיל איזה טיפטוף ואנחנו פוגשים איזה בחור עם סנדלי שורש. ישר אומרים לו בעברית מה הולך? הוא מסתכל על התיק שורש שלי ומחייך. אנחנו מגלים שהבחור עלה וירד בשש שעות בלי לישון בבקתה. אומר שמדהים שם ושלא צריך להשאר לילה בכלל. איזה כיף. פשוט תענוג. לא צריך לשלם כל כך הרבה על הבקתה (ניו זילנד יקרה בקטע אחר אם מישהו תוהה) ואפשר להספיק הכל ביום אחד.

פתאום אנחנו שמים לב למלא אנשים שנכנסים לביתן שולחנות ההוא שהכנו בו צהריים וכולם ספוגים. מה זה ספוגים. כאילו איחרו בעשר דקות לתיבה של נוח. ככה ספוגים.
מסתכלים החוצה ורואים שלושה אוהלים עפים באוויר ושלושה אנשים בחוץ שתופסים את הראש ולא יודעים מה לעשות. אז היום כנראה לא עולים.
מה שהתחיל כרוחות של שמונים קמ״ש ועלה במהלך הלילה לרוחות שהגיעו עד 120 קמ״ש, כמעט לקח את האוטו ביחד איתנו והעיף אותנו באוויר. רק כמעט.
אחרי לילה אחד זה לא עבר. כשהתעוררנו בבוקר חצי מהאוטו מפוצץ במים כי השארנו חריץ לאוויר בחלון. נסענו משם לעיירה קרובה לאיזה פארק להתייבש ולחכות שכל העניין יעבור.
עבר עוד לילה. כבר נהיה מעיק. אין לנו הרבה זמן ואנחנו רוצים לעבור הלאה אבל אני לא מוכן לוותר על קוק! אני אנצח.

באותו פארק פגשנו עוד זוג ישראלי שזהינו ישר לפי השורש, בשלב הזה בטיול אני מתחיל להבין כמה שורש זה מאפיין ישראלי בחו״ל. כמה זה סימן זהות.
לכל אחד יש את השורש שלו. לא תתפוס פה ישראלי עם סנדל אחר. לא תתפוס פה ישראלי שלא מחזיק את הפקל קפה שלו בתוך השקית של שורש. לא תתפוס פה ישראלי בלי שלוקר של שורש. לזה יש חגורת כסף שורש ולהוא יש גרביים של שורש. אין ישראלי בלי שורש.

בוקר. שמש. שמש? שמש!!
איזה כיף. חזרה לדו״ק. בשיא ההתלהבות אני בא כבר לקנות מפה לטרק כשהבחור אומר לי שהשלג עלה במטר בסערה וצריך ציוד מאונטנירינג בשביל לעלות.
בשלב הזה קבלתי כיפכוף ממש רציני מהמציאות.
בסוף  חיכינו עד הצהריים שיתבהר לגמרי ועלינו עד איפה שהיה אפשר לעלות (שזה היה 1300 מטר בערך) ואפילו שבדיעבד התברר כניראה שהיה אפשר לעלות לבקתה בלי שום ציוד מיוחד, ואפילו ששלג לדרוך עליו לא היה, היו נופים מדהימים והייתה העליית מדרגות הכי ארוכה שטיפסתי (מישהו כתב שם שזה 1937 מדרגות, לא יודע בוודאות לגבי זה) והמון המון פסגות מושלגות.

 

השאר תגובה