SOURCE Israel – Blog

SOURCE Israel Blog

טפס אלון, טפס!

הפעם החלטנו לעשות משהו קצת שונה ולהשיק את פינת "מטיילים בסובב עולם" פינה שהיא כולה מוקדשת לכם, המטיילים בכל העולם. בכל פעם נדבר עם טייל אשר יספר לנו על חוויות מהטיול שהוא הכי אהב. הפעם, במסגרת מטיילים בסובב עולם, שוחחנו עם אלון אייזנר, שהחליט בגיל 51 להגשים סוף סוף את חלום הילדות שלו שאף פעם לא התממש, לעשות את סובב מון-בלאן.
אחרי שנים של תהייה, שאיפה ורצון אבל בלי באמת יכולת, החליט אלון אייזנר לשים את עצמו במרכז ולממש את החלום שלו. "עם מחשבה שאולי העסק קצת יירד אבל אני הולך לאתגר את עצמי במשהו שלא עשיתי אף פעם."
אז למה עכשיו?
אחרי כל השנים שהדחקתי את הנושא הזה של הטיול לטובת הקמת חברה והקמת משפחה, החלטתי סוף סוף לשים את עצמי במרכז ולעשות משהו שאף פעם לא עשיתי. תמיד חלמתי לעשות משהו מאתגר ומושך, להיות בטבע, לחוות חוויות עם עוד אנשים מכל העולם, לאכול טוב ולחזור להיות קצת כמו נער בצופים…לישון בתוך אכסניות עם אנשים אחרים – זה משהו שיכול להפוך את הטיול הזה למשהו ייחודי שלא עושים כל יום ואפילו לא כל שנה.
אתה מרגיש שמשהו השתנה בך?
וודאי!! אומרים בדרך כלל שמי שיוצא לטיולים כאלה, הולך אדם אחד וחוזר לגמרי אדם אחר. אני היום בן 51 ומרגיש לגמרי 35. מה גם שירדתי במשקל במהלך הטיול (5 ק"ג).
את ההכנות לסובב מון-בלאן, מספר לנו אלון, מומלץ להתחיל מספר חודשים טובים לפני שבאמת מגיעים לאזור. ההכנות כוללות עליות מדרגות מסיביות על מנת להרגיל את הרגליים ואת השרירים לזוויות העלייה המאסיביות אשר יכולות להגיע עד ל-70 מעלות.

ספר לנו על הטיול בעצם, מה קורה מהרגע שנוחתים
אחרי שמגיעים לאזור על ידי שאטל משדה התעופה בז'נבה מתחילים את הסובב מון-בלאן באזור לאס הוצ'אס (LES HOUCHES ) ויום אחרי ההגעה, מתחילים את את העלייה על ההר לגובה של 1,800 מטר. רוב האנשים עולים ברכבל, אבל התכנית שלי הייתה לעשות את כל הטרק ברגל, לכן היום הראשון התחיל עם עצירה לבירה וחטיף אנרגיה ומשם ישירות ל-COL DE TRIOT . מדובר במעבר הרים גבוה מאוד בווריאנט מדהים. משם צעדתי עד CONTAMINES שנמצא בגובה של 2,120 מ' ובסופו של יום של 9 שעות הליכה, הגעתי למקום מקסים ליד הנהר בשם GITE LE POTET . שם, לאחר הטיול בווריאנט הסתיים היום באכסניית מטיילים בשם לאס קונטמינס ליד הנהר, כאשר בלילה ישנים בבקתות עץ מדהימות. אלון מוסיף ואומר עליהם ש"שם הכל היה מוסדר ומסודר עם מקלחות וארוחה חמה שחיכתה לנו שם. שם גם עשינו בונדינג עם אנשים מכל העולם שבעזרת הטרקים מתחברים אחד לשני."

ספר לנו עוד!
ביום השני, עולים 1,000 מטר בזווית של 70% לכיוון קונטה מינר ומשם למעברי הגבול כאשר במהלך כל הזמן מוצאים ישראלים בכל מקום (מן הסתם…חחח). אלון צוחק ואומר כי "ניתן לזהות את הישראלים מכיוון שכולם נועלים את אותם נעלי קין, שותים משלוקרים ובערב כולם עם סנדלי שורש" (כבוד!).
בלילה השני ישנתי ברפיוג' דה בון הום בגובה 2,432 מ' באכסניית "דורמי" שישנים בה בחדרים של בין 4 ל-24 אנשים בחדרים במיטות קומותיים ואנשים נדרשים לקנות אסימון ב-2 אירו ומקבלים 4 דקות בלבד במקלחת (פחות ממטכ"לי…חחח) אין שם חשמל ומים והכל נאסף וממוחזר ובהטענה של בטריות, מה גם שהם מקבלים את האספקה שלהם במסוקים אבל מדובר במקום מצויין שמקבלים בו ארוחת ערב למלא את הבטן לפני השינה.

יש עוד?
וודאי! היום השלישי בהרים התחיל בשעה 5:30 בבוקר מכיוון שהייתה התראה וחששות כבדים לגשם, לכן נאלצנו לצאת מוקדם, בדרך עברנו במעבר הרים בגובה 2,720 מ' עם מראות עוצרי נשימה של שלגים ומפלים. באמצע הדרך נעצרנו אצל משפחה שמכינה מפרות בשטח גבינות….אלון מספר ש"אין על מנוחה תחת מפל מים עם גבינות טריות ובאגט חם…מעבר מהמם שאחרי שעולים אותו…צריך גם לרדת אותו 😊". בערב הגענו למקום בשם ליזבט ללינה.
את היום הרביעי המסע עבר אלון מליזבט לעבר הצד האיטלקי לעמק המדהים שבו ישנה זרימה מדהימה כתוצאה מהשלגים והקרח עד של המון-בלאן. כאשר לאחריה הולכים עד לעיר קורמייר, עיר שמספקת אוכל לטיילים, ואחרי שיורדים מההר – צריך לעלות אותו שוב לגובה של 2,400 מ', כאשר עולים במשך כמה שעות בדרך יפיפייה הכוללת בתוכה את מראה הפרחים שצומחים רק בגבהים.

את הלילה החמישי עשה אלון בדו לה-פואלה שנמצא בצד השוויצרי, וכלל בתוכו הליכה רצחנית של 25 ק"מ מקורמייר ועלייה רצינית למעבר הגבול בגובה של 2,600 מ'.

ההליכה הקשה ביותר אמר לנו אלון היא מפואלה ומשם ירידה לעמק והליכה עד הגעה לאגם שמפס, כאשר שם חיכה לאלון יום מנוחה באחד מהמקומות היפים בעולם, אליו הגיעו אחרי הליכה של 30 ק"מ לאגם מדהים באמצע ההרים 😊 אלון מספר שכל הזמן פוגשים אנשים ולכן ההליכה היא בחבורה שכל יום מתחלפת כל יום מוצאים ומכירים אנשים חדשים ואו אנשים שהכרת יום קודם, "ממש קיבוץ גלויות אמיתי עם אנשים אוהבי טבע בכל הגילאים."
את הלילה הבא עשה אלון בטרייאנט אבל לצערו, היה זה יום גשם שוטף ובגלל זה באותו היום הוא לא עשה את שביל המטיילים אלא את השביל הרגיל הרצוף. לאחר שהגיע לרפיוג' ספוג במים, אבל בדרך הוא לא וויתר על עצירה בCOL DE LA FORCLAZ-, מלון באמצע שום מקום, שם הוא נעצר למרק חם אחרי הגשם שהיה כל היום והפסיק רק מידי פעם. אלון אומר שהנוף שהתגלה לכבודו בעמק היה עוצר נשימה … אחרי עליות וירידות עם גשם מדהים היה מדהים לראות את העמק המחייך לקראתו בסוף היום.
מטרייאנט סיפר אלון שהם הלכו בעמק ואז חזרה להרים לגיטה לה-מולין, הליכה של 7 שעות, 18 ק"מ (פשוט…).
ממולין עלתה הקבוצה לגובה לכיוון פלג'ה לכיוון 2,300 מ-1,100 מ' ואז שוב ירידה בהר לכיוון העיר שמוני, שם חיכה להם מלון ויומיים מנוחה לפני נקודה כמעט אחרונה לפני חזרה ל-LES HOUCHES. מסתבר שבמרחצאות של שמוני הם פגשו המון ישראלים וגם כאלה שכמעט כבר סיימו את הסיבוב הגדול של המון-בלאן (175 ק"מ).
לאחר השהייה בעיר שמוני, חזר אלון יחד עם הקבוצה שוב ל- LES HOUCHESשם אספו בחזרה את הדברים שלהם ומשם לז'נבה (כי בכל זאת צריך לקנות קצת שוקולדים למשפחה…) וחזרה הביתה.

איזה ציוד לוקחים לטיול כזה?
"מכיוון שלא נשארים במקום אחד וגם ככה כל הציוד שלנו יהיה איתנו כל הזמן," ההמלצה של אלון היא לקחת 2 זוגות מכל דבר, כולל גם בגדים טרמיים (חולצה ומכנס).
בין שאר הציוד המומלץ להליכה: מקלות הליכה, תיק גב 35 ליטר, הרבה מאוד חטיפי אנרגיה שעוזרים בנקודות המנוחה השונות ומחזיקות את הגוף עד הארוחה החמה של הערב, שלוקר (חובה) של שורש שניתן למלא איתו מים דרך צינור עם חיבור ייחודי וללא שליפה של השלוקר בכל פעם, נעליים גבוהות של קין וסנדלי שורש לאיוורור 😊

השאר תגובה